החלטה בתיק ת"א 1052-09

לפני בקשה לסילוקה על הסף של הודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעים במסגרת התובענה שבכותרת ולחילופין - בקשה לחייב את הנתבעים בהפקדת ערובה נוספת להבטחת הוצאות הצד השלישי, ככל שההודעה לצד שלישי תדחה.

1. הרקע הנדרש

המבקשת, תרביות רה"ן (1998) בע"מ (להלן: רה"ן או הצד השלישי) הינה צד שלישי בתובענה שבכותרת, אותה הגישה התובעת כנגד המשיבים. במסגרת התובענה טוענת התובעת, מורביקו אוברסיז בע"מ (להלן: מורביקו) שהינה חברה זרה הרשומה באיי הבתולה, כי נכרת חוזה בינה לבין המשיבה 1, ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ (להלן: " חברת גולדמן"), שבמסגרתו התחייבה האחרונה לספק לתובעת קני שורש מתוצרת המבקשת, שאמורים היו להיות מובלים מישראל לבלגרד שבסרביה ולסימפרופול שבאוקראינה. התובעת טוענת כי חברת גולדמן הפרה את החוזה עמה בכך שלא סיפקה לה את כל הסחורה, אף שהתמורה בגין הסחורה שולמה במלואה. עוד נטען, כי הסחורה שסופקה הייתה באיכות ירודה. התביעה, בסך 2,842,985 ש"ח, הוגשה כנגד חברת גולדמן, המשיב 2, שהינו בעל המניות היחיד של חברת גולדמן והמשיב 3, בנו של המשיב 2, המשמש כמנהל חברת גולדמן ומי שעל פי הנטען יצר את המצגים כי חברת גולדמן תבצע את התחייבויותיה כלפי התובעת.

המשיבים, גולדמן, הגישו הודעת צד ג' בסך 2,842,985 ש"ח, הוא סכום התביעה, נגד הצד השלישי בה נטען, כי ככל שיחויבו כלפי התובעת, על הר"ן לשפותם במלוא סכום התביעה.

בנוסף, הגישו המשיבים בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, ככל שהתביעה נגדם תדחה. בבקשה נטען, כי אין פרטים לגבי התובעת, לא באשר למקום מושבה ולא באשר ליכולתה לפרוע את הוצאות המשיבים ככל שהתביעה נגדם תדחה. הר"ן, כצד ג' הגישה, אף היא, בקשה לחיוב התובעת בערובה להוצאותיה, תוך הצטרפות לטענות המשיבים לעניין זה וכן בקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להוצאותיה, ככל שהודעת צד ג' תדחה. לעניין זה נטען כי אין לחברת גולדמן נכסים בישראל. בהחלטתו מיום 18.11.09 קיבל כב' השופט  א' אורנשטיין הן את בקשת המשיבים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם והן את בקשת הר"ן לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה והורה על הפקדת ערובה בסך 100,000 ש"ח. בנוסף, התקבלה בקשת הר"ן לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה והמשיבים חויבו בהפקדת ערובה בסך 35,000 ש"ח.

התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט א' אורנשטיין, כאשר בבקשתה ערערה הן על החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים, הן על החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי (רע"א 19/10). בית המשפט העליון הבהיר בהחלטתו מיום 24.1.10, כי אין כל יסוד לבקשת רשות הערעור ככל שעניינה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים וכי הדיון יתמקד אך בחיובה של התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד השלישי. בהחלטה מיום 16.4.12 קיבל בית המשפט העליון את עמדתה העקרונית של התובעת, כי אין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של צד שלישי. עם זאת, לאור גובה הסכום שנתבע, בית המשפט לא מצא לנכון להפחית מסכום העירבון שהופקד (אף שכאמור, הסכום נקבע מתוך נקודת מוצא, כי הוא בא להבטיח גם את הוצאות הצד השלישי) ונקבע כי סכום זה יבטיח את הוצאות המשיבים בלבד.

בינתיים, ביום 15.11.11, הגישה הר"ן את הבקשה דנן, בה היא טוענת כי קיים פסק דין חלוט בתביעה שהגישה נגד גולדמן, המקים מעשה בית דין בין הצדדים ושבגינו ניתן לדחות את ההודעה לצד שלישי על הסף. המדובר בפסק דינו של בית משפט השלום בהרצלייה (כב' השופטת אירית מני-גור) בת"א 908-06-07, שבמסגרתו התקבלה תביעת הר"ן לתשלום יתרת התמורה בגין הסחורה שסיפקה ל גולדמן במסגרת העסקה נשוא ענייננו (להלן: " ההליך הקודם"). בית המשפט קבע בגדרי ההליך הקודם, כי חברת גולדמן התחייבה להפקיד בידי המבקשת מקדמה כתנאי לאספקת הסחורה וכי התחייבות כאמור הופרה. נקבע עוד, כי המבקשת סיפקה את הסחורה על אף שלא הועמדה המקדמה וזאת על מנת להקטין את נזקיה וכי חברת גולדמן נותרה חייבת למבקשת בגין סחורה שסופקה לה. עוד נקבע, באשר ללוח הזמנים לאספקת הסחורה, כי הוסכם בין הצדדים שהמבקשת תוכל לספק את הסחורה גם במהלך שנת 2007. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה ביום 12.9.11 (ע"א 48930-05-10).

בהעדר תגובת המשיבים לבקשה, התקבלה הבקשה על ידי כב' השופט א' בכר ביום 26.12.11 וההודעה לצד השלישי נדחתה על הסף. המשיבים הגישו בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד וביום 15.2.12 קיבל כב' השופט בכר את הבקשה וההחלטה בוטלה, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח. המשיבים הגישו בקשות שונות במטרה לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו וכן בקשות להארכת המועד לתשלום ההוצאות ובסופו של דבר הפקידו את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט וההחלטה בוטלה. לאחר שהתיק נקבע בפני, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה והמבקשת השיבה לתגובה.

2. טענות הצדדים

המבקשת (רה"ן), טוענת, כי התביעה העיקרית מבוססת על שתי טענות: הראשונה, אי עמידה בלוחות זמני האספקה. השנייה, אספקת שתילים שמקורם בטייוואן. לטענת המבקשת, בעניין זמני האספקה נקבע במסגרת ההליך הקודם ממצא חלוט נגד חברת גולדמן וגרסתה נדחתה עקב חוסר מהימנות. באשר לעניין השני, הרי שהמשיבים, בעצמם, טוענים בכתב הגנתם, כי המדובר בטענה שנבדקה מול המבקשת ונשללה להנחת דעתם. במילים אחרות, המשיבים מתגוננים בטענה פוזיטיבית השוללת כל אפשרות לפיה המבקשת סיפקה סחורה שמקורה בטייוואן. מכאן, שהמשיבים מושתקים מלטעון טענות כאמור כנגד המבקשת.  

המבקשת טוענת עוד, לחילופין, כי יש לחייב את המשיבים בהפקדת סכום עירבון מוגדל, בשיעור של 4% מהסכום הנתבע וזאת לנוכח שינוי הנסיבות מאז מתן ההחלטה המקורית בעניין סכום העירבון ביום 18.11.09. לטענת המבקשת, מאז מתן ההחלטה המקורית פחתו סיכויי הודעת צד שלישי משמעותית לנוכח פסק הדין בהליך הקודם, מה גם שחברת גולדמן אינה משלמת למבקשת את הסכומים שנפסקו לטובתה במסגרת ההליך הקודם, נפתחו הליכי הוצאה לפועל בשל כך והמשיב 3 אף זומן לחקירת יכולת. יצוין, כי המבקשת הגישה בקשה לתיקון תגובתה לבקשה, בה פירטה את השתלשלות העניינים מאז הזימון לחקירת היכולת ובעיקר את שהסתבר במהלך חקירת היכולת והוא כי חברת גולדמן הינה חדלת פירעון. 

המשיבים (גולדמן), טוענים, כי קביעותיו של בית המשפט בהליך הקודם נוגעות, רובן ככולן, למסגרות הזמנים שנקבעו להעברת הסחורה, לבטוחות ולהסדרי הפיצוי שלכאורה נקבעו בין הצדדים. לטענת המשיבים, במסגרת ההליך הקודם כלל לא נדונה סוגיית איכות קני השורש, כאשר על איכות זו ממש משתיתה התובעת חלק ניכר מטענותיה כלפי המשיבים, כמתווכים בינם לבין המבקשת. לפיכך, כלל לא השתכלל מעשה בית דין בעניין זה, וודאי שאין לדחות את הודעתם של המשיבים למבקשת מטעם זה. מה גם, שממילא, הטענות באשר לאיכות הירודה של הסחורה אינן מתבססות אך ורק על הטענה כי מקורה של הסחורה בטייוואן, אלא גם על הטענה להתרשלות בכל הנוגע לטיפול בסחורה, לשינועה ולשילוחה. עוד נטען, כי ככל שנוצר מעשה בית דין בעקבות ההליך הקודם, הרי שהוא לא נוצר כנגד המשיבים 2 ו-3, אשר תביעת המבקשת נגדם נדחתה לחלוטין.  

יצוין, כי המשיבים טענו בתגובתם גם כי יש לסלק את הבקשה על הסף בשל אי צירוף פסק הדין בהליך הקודם לבקשה ומשום שהמבקשת לא טענה למעשה בית דין בהזדמנות הראשונה, טענות שלא מצאתי בהן ממש.  

באשר לבקשת המבקשת להגדלת סכום העירבון, אשר נטענה לחילופין, טוענים המשיבים, כי המבקשת היא אשר נתגלו לגביה עובדות חדשות המלמדות על כך שמצבה הכלכלי גרוע ועל כך שסיכויי הצלחתה בתביעה קלושים וכי על המבקשת להפנות בקשתה להגדלת ערובה כלפי התובעת.

3. סילוק על הסף של ההודעה לצד שלישי

סילוקה של תביעה על הסף מהווה אמצעי קיצוני הננקט רק משהוברר כי ההליך שהוגש אין לו תוחלת וכבר נפסק, לא אחת, כי השימוש בסמכות הסילוק על הסף שמור למקרים חריגים, בהם ברור כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את כל טענותיו לא יזכה בסעד המבוקש על ידו (ראו ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (ניתן ביום 4.6.07); רע"א 8524/10 טיב טעם הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ (ניתן ביום 31.1.11); רע"א 9070/11 אולג אייזיקוביץ' נ' זנון קלוגר(ניתן ביום 16.1.12)). על כן נקבע, זה מכבר, כי כאשר " למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף..." (ראו ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל נ. אריה שני ואח', פ"ד לו(2) 151 (1981)).

כאמור, בענייננו נשענת הבקשה לסילוק על הסף על הטענה כי המשיבים מושתקים מלטעון כנגד המבקשת לאי עמידה בלוחות זמנים ולאספקת סחורה שמקורה בטייוואן, שהן, לשיטת המבקשת, הטענות שעליהן מתבססת התביעה העיקרית. אולם, עיון בכתב התביעה ובהודעה לצד השלישי מעלה, כי התובעת העלתה, בנוסף, טענות באשר לאיכות הסחורה, האריזה והמשלוח. הנה כי כן, טענות המשיבים כלפי המבקשת אינן מתמצות בטענה לאי עמידה בלוחות זמנים ולאספקת סחורה שמקורה בטייוואן. זאת ועוד. באשר לטענה כי מקורה של הסחורה בטייוואן מציינת המבקשת בבקשתה, כי: "חשוב לציין כי הטענה כאילו המבקשת אחראית לאספקת שתילים בטיוואן כלל לא נטענה במשפט זה.." על רקע האמור, ניתן לדחות, כבר בשלב זה, את טענת המבקשת, לפיה קיים השתק פלוגתא בסוגיית איכות הסחורה, שכן גם לשיטתה עניין זה לא נדון במסגרת ההליך הקודם, לא נשמעו כל עדויות בנושא ולא נקבעו ממצאים עובדתיים פוזיטיביים בעניין.

כאמור, בבקשתה טוענת המבקשת לקיומו של השתק בסוגיית איכות השתילים גם לנוכח האמור בסעיף 22 לכתב הגנתם של המשיבים, שבו נכתב, בין היתר, כדלקמן:

"22.1 מוכחש כל הנטען בסעיף 25 לכתב התביעה, והנתבעים יוסיפו ויטענו כי משהעלתה התובעת הטענה כי רה"ן תחת לייצר קני השורש בישראל, ייבאה אותם מטייוואן, פנתה לרה"ן, העלתה בפניה טענתה הנ"ל של התובעת, אולם רה"ן הכחישה נמרצות טענה זו והצהירה כי אין בנטען ממש, כל קני השורש יוצרו בישראל ועל ידה ומשום כך אף יוצאו עם אישור פיטו סניטרי של משרד החקלאות בישראל המאשר את ייצורם בישראל.